איגוד העובדים האפריקנים (ע"ר) נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה זו היא גלגול נוסף של עתירה קודמת, אשר נדחתה. ערעור שהוגש עליה נדחה אף הוא.

בעתירתם מבקשים העותרים, מאתיים במספר, כי בית המשפט יורה על "הקפאת ההליכים בעניינם" ויורה על עיכוב הרחקתם מן הארץ, עד לאחר שיתקיים דיון במליאת הכנסת בהצעת חוק פרטית העוסקת בהסדרת אשרותיהם בישראל באופן זמני. על פי הנטען, לאחר שמוצו ההליכים בערכאות השונות, פנו העותרים לחברי כנסת שונים, אשר מצאו לנכון להטות אוזן לבקשתם ויזמו הצעת חוק, שתכליתה לאפשר להם פרק זמן סביר להתארגנות לשם עזיבת ישראל מרצון. במהלך פרק זמן זה, והמדובר בשנה, תוענק לעותרים, כך על פי ההצעה, אשרת שהייה שתכשיר את מעמדם בארץ ותאפשר להם לקבל אשרות ליעדים אחרים בעולם.

כאמור, העתירה שלפניי הוא גלגולה של עתירה קודמת. בעתירה הקודמת (עת"מ 1663/09), שנדונה בפני כב' השופט ד"ר י' מרזל, בקשו העותרים לתקוף את החלטת שר הפנים מיום 3.8.09, בה דחה את הצעתם לפיה יעזבו את הארץ מרצון, לאחר שיקבלו אשרה זמנית למשך שנה. עיקריה של אותה הצעה זהים להצעת החוק הפרטית שגובשה. בית המשפט קבע, כי לא נפל פגם בהחלטת שר הפנים, שנשענה על המלצות של צוות מקצועי אשר בחן את ההצעה. ערעור שהוגש על פסק דין זה לבית המשפט העליון (עע"מ 1602/10), נדחה אף הוא, בפסק דין מיום 22.4.10. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו, כי העותרים לא הצביעו על עילה המצדיקה התערבותו של בית המשפט בהחלטת שר הפנים. בד בבד עם דחיית הערעור, הורה בית המשפט כי העותרים לא ייעצרו ולא יורחקו מן הארץ בגין שהות בלתי חוקית למשך 90 יום מיום מתן פסק הדין, וזאת בשל ההיבטים ההומניטריים של העניין.

והנה, ימים ספורים לפני תום הארכה שהעניק בית המשפט העליון לעותרים, ביום 19.7.10, הוגשה העתירה שלפניי. במסגרתה נתבקש צו ביניים, ובית המשפט (כב' השופט ר' כרמל) קבע בהחלטתו כי על העותרים לפנות לבית המשפט העליון בעתירה מתאימה, לנוכח פסק דינו הקודם. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף (בג"צ 5557/10, מיום 23.7.10), בקובעו כי המדובר בעתירה תיאורטית, שכן שר הפנים טרם נדרש לבקשתם של העותרים לעכב את הרחקתם עד לאחר שהכנסת תדון בהצעת החוק האמורה, וכי המדובר בשוהים בלתי חוקיים, אשר טרם בשלה יוזמתם להכשיר את שהותם בישראל. במסגרת פסק דין זה, לא ניתנה אורכה נוספת לשהותם של העותרים בישראל. העתירה שלפניי נותרה כל אותה עת תלויה ועומדת. יצוין, כי לאחר החלטתו של בית המשפט העליון נדחו בקשות חוזרות ונשנות של העותרים לצו ביניים (החלטה שלי מיום 26.7.10; החלטה של כב' השופט פרקש מיום 3.8.10), ולמעשה אין מניעה היום להרחיקם מן הארץ.

ביני לביני, ביום 28.7.10, החליט המשיב בבקשתם של העותרים להותירם בארץ עד לקבלת החלטה בכנסת, ודחה אותה. לטענת העותרים, אין המדובר עוד בעתירה תיאורטית, ועל בית משפט זה להידרש אליה לגופה.

החלטת שר הפנים, אשר צורפה להודעה מטעם העותרים מיום 5.8.10, מנומקת בכך שההליכים בעניינם של העותרים מוצו, בעלי התפקידים השונים נדרשו לכך וגבשו את עמדתם בהחלטות מנומקות, וכי התנהלותם של העותרים אך מיועדת למשוך זמן. יתרה מזאת, בשל ההליכים שננקטו, חלפה ממילא שנה, וכך קיבלו העותרים את מבוקשם לדחות את יציאתם מישראל. עוד מפרט שר הפנים במכתבו, כי גם היום מסייע משרד הפנים במימון היציאה מן הארץ ובהסדרתה, כשמדובר בעזיבה מרצון. ההסדר המוצע, שאפשרות יישומו מוטלת בספק, יהיה בו כדי לעודד כניסה של זרים רבים אחרים והמשך הסתננות לישראל, תופעה ההולכת ומתעצמת באופן משמעותי. שר הפנים הודיע במכתבו כי הוא מתנגד להצעת החוק הפרטית וכך ימליץ בפני הממשלה כאשר זו תובא לדיון.

בהודעה מטעם העותרים, שהוגשה, כאמור, ביום 5.8.10, נאמר כך: "עמדתו השלילית של המשיב נגד בקשתם – ולאחר מכן נגד הצעת החוק שקידמו העותרים – כבר ידועה, אך היא אינה עניינה של עתירה זו; נוכח הגשת הצעת החוק וכל שנלווה לה, ראוי לדעת העותרים לקבל עתירתם זו ולאפשר להם בסה"כ להמתין עד הכרעת הכנסת בקריאה הטרומית". הבאתי דברים אלה כלשונם משום חשיבותם. למעשה נובע מהם, כי אין בפני בית המשפט החלטה מנהלית אותה מבקשים העותרים לתקוף. ואכן, לנוכח דברים אלה, בצדק טוענת ב"כ המשיב בבקשתה לסילוק העתירה על הסף, כי אין בפני בית המשפט "עתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה, בעניין המנוי בתוספת הראשונה" (סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000). הצעת החוק שהגישו חברי כנסת פרטיים אינה יכולה לשמש עילה למתן סעד בבית משפט זה. יתרה מזאת, הצעת החוק אינה משקפת את מדיניות הממשלה, אין לדעת מה סיכויי קבלתה, מהו המועד בו תידון, וכיצד יעוצב בסופו של דבר ההסדר החוקי, ככל שתצלח ההצעה את הליכי החקיקה. המדובר, איפוא, בעניין תיאורטי.

הנה כי כן, אין בידי העותרים לבסס כל עילה, לפיה יאופשר להם להמשיך ולשהות פה, כשוהים בלתי חוקיים, עד אשר תתקבל, אם תתקבל, הצעת החוק הנדונה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם יתר טעמיה של ב"כ המשיב מדוע יש למחוק את העתירה על הסף נכוחים הם, ובכללם היות העתירה כוללנית ותיאורטית, וכי מהווה היא ניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

סוף דבר, העותרים לא הצביעו על עילה אשר מכוחה יושיט להם בית המשפט את הסעד המבוקש, והתוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: